ארכיון חודשי: יוני 2014

לפי מיכאל פייגה "הזיכרון מביא להתנחלות וההתנחלות מביאה לזיכרון". אבל, בזיכרון היהודי הדתי המימד הטריטוריאלי הוא  קונטרוורסיאלי. ספציפית יותר, בזיכרון של האורתודוכסיה, ממנה בא גוש אמונים, מעמד השטחים דחוי ושולי למדי. את ההסטוריה בגירסת התנועה, אין לקבל כנתון, אלא להעמידה … להמשיך לקרוא ←

אפשר לגרוס שבית ומולדת ממהותם הם יסוד טבעי, נתון, ברור מאליו, שאינו מצריך הסבר  והוכחה. אין הכוונה לוויכוח המופנה אל עמי האזור ואומות העולם, אלא לויכוח של הישראלים עם עצמם. המאבק על הזיכרון חותר תחת יסודות הבית; חוויית מולדת היא … להמשיך לקרוא ←

מודעות למלוא מורכבותו של מילכוד הזיקה שבין זיכרון למרחב, משתקפת בדיונים הארכניים אל תוך הלילה של הנהגת גוש אמונים אודות זהותו של האויב האמיתי של המתנחלים ביש"ע. את המתחרה האולטימטיבי, הארכי-דמון של ג.א מקובל לשרטט כפלסטיני צעיר, משכיל רהוט ומריר, … להמשיך לקרוא ←

ליבה של תזה זו היא איתור סלע המחלוקת בשאלת היחס אל הזמן, לא פחות מאשר בשאלת היחס אל המרחב, וזיהוי גוש אמונים עם זיכרון ושלום עכשיו עם שיכחה. הפרובוקטיביות שבטענה מתעצמת עם ההתנסחות הבוטה – הלא אופיינית לפייגה – בסגנון  … להמשיך לקרוא ←

על מנת להעשיר את הדיון אפשר להכניס למטריצת הזיכרון הקולקטיבי, בנוסף לעיצוב המרחב, עוד גורמים, אולי פחות מוכרים אבל לא שוליים בחשיבותם. כך למשל, ניתן להעשיר את הדיון בשלום עכשיו  על-ידי נגיעה באגנדה החברתית-תרבותית הסמויה שלו: מלחמת מאסף להגנת ערכים … להמשיך לקרוא ←