ארכיון תגיות: מיהם העכשוויסטים האמיתיים

מבלי משים מקבל עליו החוקר ללא עוררין את הצגתה העצמית של התנועה, כאילו היא המייצגת העקבית והנאמנה של ההיסטוריה הדתית והלאומית. לא רק שבעבודת הזיכרון של גוש אמונים יש חידוש ויצירתיות אלא שהיא איננה אקט מיידי, קצר, חד-פעמי. זוהי התפתחות … להמשיך לקרוא ←

לפי מיכאל פייגה "הזיכרון מביא להתנחלות וההתנחלות מביאה לזיכרון". אבל, בזיכרון היהודי הדתי המימד הטריטוריאלי הוא  קונטרוורסיאלי. ספציפית יותר, בזיכרון של האורתודוכסיה, ממנה בא גוש אמונים, מעמד השטחים דחוי ושולי למדי. את ההסטוריה בגירסת התנועה, אין לקבל כנתון, אלא להעמידה … להמשיך לקרוא ←

אפשר לגרוס שבית ומולדת ממהותם הם יסוד טבעי, נתון, ברור מאליו, שאינו מצריך הסבר  והוכחה. אין הכוונה לוויכוח המופנה אל עמי האזור ואומות העולם, אלא לויכוח של הישראלים עם עצמם. המאבק על הזיכרון חותר תחת יסודות הבית; חוויית מולדת היא … להמשיך לקרוא ←

מודעות למלוא מורכבותו של מילכוד הזיקה שבין זיכרון למרחב, משתקפת בדיונים הארכניים אל תוך הלילה של הנהגת גוש אמונים אודות זהותו של האויב האמיתי של המתנחלים ביש"ע. את המתחרה האולטימטיבי, הארכי-דמון של ג.א מקובל לשרטט כפלסטיני צעיר, משכיל רהוט ומריר, … להמשיך לקרוא ←

התנועות אינן רק תאומות-ראי (ניצית-יונית, אורתודוכסית-ליברלית, וכו'), אלא גם שונות במאפייניהן הבסיסיים שלא בהכרח נגזרים ישירות ממטרותיהן. בעוד ש.ע היא תנועה חברתית פוליטית, במידת מה תנועת מחאה אזרחית, הרי שג.א היא לפני הכל, תנועה דתית, במידה רבה תנועה משיחית. טבעי … להמשיך לקרוא ←

באמצע שנות ה- 90, בתגובה לתנופת אוסלו הוצפה הארץ במדבקות "ישע זה כאן". כעבור זמן מה בא המענה בדמות מדבקת "ישע זה שם". סיסמאות קרב, או, גימיקים תקשורתיים אלה משקפים מלחמת הסברה בין שתי תנועות יריבות – גוש אמונים (להלן: … להמשיך לקרוא ←